הבינה הדנטלית
השתלות שיניים הן אחד הטיפולים המוצלחים והמשמעותיים ביותר ברפואת השיניים המודרנית. כאשר השתל מתוכנן נכון, ממוקם נכון ומתוחזק לאורך זמן, הוא יכול לתפקד במשך שנים רבות מאוד.
אבל יש נקודה שחשוב להבין: שתל דנטלי אינו פשוט "בורג שמכניסים לעצם". הצלחת הטיפול תלויה במערכת שלמה: כמות ואיכות העצם, מיקום השתל, זווית ההחדרה, סוג השיקום שמורכב עליו, צורת סגירת השיניים, הרגלי המטופל, מצב החניכיים והתחזוקה לאורך השנים.
לכן שתל יכול להיקלט היטב בעצם ובכל זאת לפתח בהמשך בעיות.
הספרות המקצועית נוהגת להפריד בין שני סוגים מרכזיים של סיבוכים:
- סיבוכים ביולוגיים למשל דלקת ואובדן עצם סביב השתל.
- סיבוכים מכניים או טכניים למשל התרופפות ברגים, שבר בכתר, שבר בשיקום ולעיתים אף שבר של השתל עצמו.
החדשות הטובות הן שחלק משמעותי מגורמי הסיכון ניתן לזהות מראש, לתכנן סביבם ולעיתים גם למנוע. הנה עשר הסיבות החשובות ביותר לכישלון או לסיבוכים של שתלים דנטליים, ואיך למנוע אותם.
1. אין מספיק עצם, או שהעצם אינה מתאימה
כדי ששתל יהיה יציב הוא זקוק למעטפת עצם מתאימה. אבל לא בכל מקום שבו חסרה שן קיימת גם כמות מספקת של עצם להשתלה.
לאחר עקירת שן מתרחש באופן טבעי תהליך של ספיגת עצם. ככל שעובר יותר זמן, העצם באזור יכולה להיות צרה או נמוכה יותר. במקומות אחרים קיימות מגבלות אנטומיות כמו הסינוס בלסת העליונה או תעלת העצב בלסת התחתונה.
זו בדיוק הסיבה לכך שהחלטה על השתלה לא צריכה להתחיל בשאלה "איזה שתל נכניס?" אלא בשאלה "איזו עצם עומדת לרשותנו, ומה צריך לעשות כדי לקבל תוצאה יציבה ובטוחה?"
בהתאם למקרה ניתן לשקול, בין היתר, בניית עצם, הרמת סינוס, שינוי באורך או בקוטר השתל, שינוי בזווית שלו או שימוש בפתרון שיקומי אחר.
לא כל מחסור בעצם מחייב השתלת עצם, ולא בכל מקום נכון פשוט לבחור שתל קצר או צר יותר. המטרה אינה רק להצליח להכניס שתל, אלא למקם אותו במקום שבו הוא יוכל לתפקד לאורך זמן.
2. השתל נמצא במקום הלא נכון
זהו אחד הנושאים החשובים ביותר בהשתלות שיניים. אפשר לבצע ניתוח שנראה לכאורה מושלם: השתל יציב, העצם סביבו טובה והוא אפילו נקלט היטב.
אבל אם השתל הוחדר בזווית או במיקום שאינם מתאימים לשן שאמורה להיבנות מעליו, מתחילה בעיה מסוג אחר. השיקום עלול להיות רחב מדי, מוטה, קשה לניקוי או להפעיל כוחות לא רצויים על השתל.
לכן אחת מאבני היסוד של השתלה מודרנית היא תכנון תלת ממדי. באמצעות בדיקת CT ניתן לראות את העצם ואת המבנים האנטומיים, אבל התכנון צריך לקחת בחשבון גם את התוצאה הסופית הרצויה.
העיקרון החשוב הוא: קודם מתכננים איפה צריכה להיות השן, ורק אחר כך קובעים איפה צריך להיות השתל. זה נשמע מובן מאליו, אבל ההבדל הזה משמעותי מאוד. השתל הוא האמצעי. השן המתפקדת היא המטרה.
3. סגירת השיניים יוצרת עומס לא נכון
שתל ושן טבעית אינם מתנהגים בדיוק באותה צורה. לשן טבעית יש מערכת של סיבים המקשרת אותה לעצם ומעניקה לה יכולת מסוימת לספוג ולווסת כוחות. השתל, לעומת זאת, מתחבר בצורה קשיחה הרבה יותר לעצם.
לכן לחלוקת הכוחות על השתל יש משמעות גדולה. אם הכתר שעל השתל מקבל עומס גבוה מדי בזמן הסגירה, או אם הכוחות מופעלים בכיוון בעייתי, עם הזמן עלולות להופיע תקלות כמו:
- התרופפות ברגים
- שבר בחרסינה או בכתר
- שבר במבנה השיקום
- בלאי מואץ
- ובמקרים נדירים יותר גם שבר של השתל
לכן בסיום שיקום על גבי שתלים חשוב לבדוק לא רק כיצד השיניים נראות, אלא גם כיצד הן נפגשות ופועלות בזמן לעיסה.
4. לא מתחשבים בתנועות הלסת
אנחנו לא אוכלים באמצעות תנועה פשוטה של פתיחה וסגירה. הלסת התחתונה זזה קדימה, לצדדים ובאלכסון, וכל אחת מהתנועות הללו יוצרת כוחות שונים על השיניים ועל השתלים. כאשר שיקום מתוכנן בלי להתייחס לתנועות האלה, עלולים להיווצר כוחות צדדיים משמעותיים.
ככל שהכוח פועל רחוק יותר מציר השתל, נוצר מעין מנוף שמגדיל את העומס עליו. הבעיה חשובה במיוחד בשיקום של מספר שיניים, גשרים ארוכים ושיקום לסת שלמה. זו הסיבה שתכנון טוב צריך להתייחס לא רק לצילום או ל-CT, אלא גם לדרך שבה הלסתות עובדות יחד.
5. חריקת שיניים והידוק שיניים
יש אנשים שמפעילים על השיניים כוחות חזקים מאוד, בעיקר בזמן השינה, ולעיתים אפילו אינם יודעים זאת. התופעה נקראת ברוקסיזם והיא יכולה להתבטא בחריקה, הידוק שיניים או שניהם.
אצל מטופל עם ברוקסיזם, השתלים והשיקום צריכים להתמודד עם עומסים גדולים ולעיתים חוזרים במשך שעות. במקרים כאלה אסור להתייחס להשתלה בדיוק כמו אצל מטופל שאינו חורק שיניים.
ייתכן שיהיה צורך להתאים את מספר השתלים, את הפיזור שלהם, את מבנה השיקום ואת צורת סגירת השיניים. במקרים מתאימים ניתן גם להשתמש בסד לילה, שתפקידו להפחית את הנזק שעלול להיגרם מהפעלת הכוחות.
המשמעות אינה שאדם שחורק שיניים אינו יכול לקבל שתלים. המשמעות היא שצריך לדעת על כך מראש ולהכניס את הנתון לתכנון.
6. הניתוח הצליח, אבל השיקום תוכנן לא נכון
אחת הטעויות הנפוצות בתפיסה של השתלות היא לחשוב שהניתוח הוא החלק העיקרי בטיפול. בפועל, שתל מוצלח הוא שילוב של כירורגיה ושיקום.
אפשר לבצע השתלה מצוינת, אבל אם הכתר או הגשר שנבנים מעל השתלים אינם מתוכננים נכון, גם השתלה טובה עלולה להיכשל בהמשך. למשל, כתר גדול מאוד על שתל קטן יחסית יכול ליצור מנוף. גשר ארוך מדי יכול להפעיל עומסים משמעותיים על השתלים התומכים בו. מבנה שיקומי שאינו מחלק נכון את הכוחות עלול לגרום לתקלות חוזרות.
לכן רופא המבצע השתלה חייב לחשוב כבר בשלב הראשון על השלב האחרון. איך ייראה השיקום? איך הוא יתפקד? איפה יופעלו הכוחות? ואיך המטופל ינקה אותו? השתלה טובה מתחילה מהמחשבה על השן הסופית.
7. השיקום יפה, אבל אי אפשר לנקות אותו
זו אחת הנקודות החשובות ביותר לטווח הארוך. אפשר ליצור שיקום שנראה מצוין ביום שבו הוא נמסר למטופל, אבל אם אי אפשר לנקות בצורה טובה סביב השתלים ומתחת לגשר, נוצרת בעיה.
באזורים שאינם נגישים למברשת, למברשות בין שיניות או לאמצעי ניקוי אחרים, מצטברים רובד וחיידקים. עם הזמן עלולה להתפתח דלקת ברקמות שסביב השתל.
לכן אסתטיקה אינה המדד היחיד לשיקום מוצלח. שיקום טוב צריך להיות גם יפה, חזק, פונקציונלי וניתן לניקוי. הדבר חשוב במיוחד בשיקום קבוע של לסת שלמה, שבו לעיצוב החלק התחתון של הגשר יש השפעה ישירה על היכולת של המטופל לתחזק את האזור בבית.
8. דלקת סביב השתל, פרי אימפלנטיטיס
שתלים אינם מפתחים עששת, אבל זה לא אומר שהם חסינים מפני מחלות. סביב שתלים יכולה להתפתח דלקת.
בשלב ראשוני היא יכולה להיות מוגבלת לרקמה הרכה, אך כאשר התהליך מתקדם ומלווה באובדן עצם סביב השתל הוא נקרא פרי אימפלנטיטיס. אובדן העצם עלול להמשיך בהדרגה ולסכן בסופו של דבר את יציבות השתל.
בין גורמי הסיכון החשובים נמצאים:
- היגיינת פה לקויה
- הצטברות רובד
- חוסר במעקב וטיפולי שיננית
- מחלת חניכיים בעבר
- עישון
- ולעיתים מבנה שיקומי שמקשה על הניקוי
חשוב במיוחד לדעת: העובדה שהשתל אינו כואב אינה בהכרח אומרת שהכול תקין. תהליכים סביב שתלים יכולים להתפתח בהדרגה, ולעיתים המטופל ירגיש אותם רק בשלבים מתקדמים. זו אחת הסיבות שמעקב תקופתי חשוב גם אצל מי שמרגיש מצוין.
9. עישון ומחלות רקע
השתל נמצא בפה, אבל תהליך הריפוי מתבצע בתוך גוף שלם. לכן גם מצבו הכללי של המטופל משפיע על הצלחת הטיפול.
עישון הוא אחד מגורמי הסיכון החשובים שיש להביא בחשבון סביב השתלות שיניים. הוא עלול לפגוע באספקת הדם, בריפוי ובבריאות הרקמות סביב השתל. גם סוכרת שאינה מאוזנת עשויה להשפיע על יכולת הריפוי ולהעלות את הסיכון לסיבוכים. יש גם מצבים רפואיים נוספים ותרופות מסוימות שיש להביא בחשבון לפני ביצוע השתלה.
המשמעות אינה שכל אדם עם מחלת רקע אינו מתאים להשתלה. להיפך, במקרים רבים ניתן לבצע שתלים בהצלחה גם אצל מטופלים עם רקע רפואי מורכב, אבל יש לעשות זאת לאחר הערכה מתאימה ותוך התאמת התוכנית למטופל הספציפי.
10. לא מגיעים למעקב אחרי סיום הטיפול
אולי זו הטעות שקל ביותר למנוע. המטופל מסיים טיפול ארוך, מקבל את השיניים החדשות ומבחינתו הפרויקט הסתיים, אבל מבחינה רפואית דווקא עכשיו מתחיל שלב התחזוקה.
בדיקות תקופתיות מאפשרות לרופא לזהות בעיות בשלב מוקדם:
- בורג שמתחיל להשתחרר
- שינוי בסגירת השיניים
- שבר קטן בשיקום
- הצטברות שקשה למטופל לנקות
- דלקת בתחילת דרכה
- או שינוי הדרגתי בגובה העצם סביב השתל
כאשר מגלים בעיה בשלב מוקדם, לעיתים ניתן לטפל בה בצורה פשוטה יחסית. כאשר מתעלמים ממנה במשך שנים, אותה בעיה יכולה להפוך לטיפול מורכב הרבה יותר. לכן שתלים דורשים בדיקות תקופתיות, ניקוי מקצועי ובהתאם לצורך גם מעקב בצילומים.
ויש עוד גורם קטן שיכול ליצור בעיה גדולה: שאריות דבק
בחלק מהשיקומים הכתר או הגשר מודבקים על גבי מבנה המחובר לשתל. במקרים כאלה משתמשים בצמנט, חומר הדבקה דנטלי.
אם נשארות שאריות צמנט עמוק מתחת לקו החניכיים, הן עלולות להפוך למקום שבו מצטברים חיידקים ולעודד דלקת סביב השתל. לכן גם פעולה שנראית לכאורה טכנית ופשוטה, הסרת עודפי הדבק, יכולה להיות משמעותית מאוד לבריאות השתל לאורך זמן.
במקרים מסוימים ניתן לבחור מלכתחילה בשיקום מוברג, ובמקרים שבהם משתמשים בשיקום מודבק חשוב מאוד לבצע את ההדבקה בצורה מבוקרת ולהסיר את שאריות החומר ככל שניתן.
אז למה בעצם חלק מהשתלים מצליחים במשך שנים רבות ואחרים מסתבכים?
משום שאין גורם אחד שקובע את הצלחת השתל. מדובר בשרשרת: אבחון נכון, תכנון נכון, השתלה מדויקת, שיקום נכון, איזון כוחות, ניקוי טוב ומעקב לאורך זמן.
חוליה חלשה באחד מהשלבים יכולה להשפיע על כל התוצאה. זו גם הסיבה לכך ששיעורי ההצלחה הכלליים של שתלים אינם מספרים את כל הסיפור.
כאשר אדם שוקל טיפול בהשתלות, השאלה אינה רק "באיזה שתל אתם משתמשים?". יש שאלות חשובות לא פחות:
- האם בוצע תכנון תלת ממדי?
- האם מיקום השתלים תוכנן בהתאם לשיניים הסופיות?
- האם מצב העצם נבדק?
- האם קיימת מחלת חניכיים?
- האם המטופל חורק שיניים?
- כיצד ייראה השיקום?
- האם ניתן יהיה לנקות מתחתיו?
- ומהי תוכנית המעקב לאחר סיום הטיפול?
ריכזנו את השאלות האלה בהרחבה במאמר על עשר שאלות לפני השתלת שיניים.
שתל הוא רק חלק מהטיפול
יצרני השתלים מייצרים כיום מערכות איכותיות מאוד, אבל גם השתל האיכותי ביותר בעולם אינו יכול לפצות על תכנון לא נכון.
מצד שני, במקרים מורכבים שבהם חסרה עצם, קיימת מחלת חניכיים בעבר או יש צורך בשיקום של מספר רב של שיניים, תכנון קפדני יכול לשנות משמעותית את התמונה.
לכן כדאי להסתכל על השתלה לא כעל החדרת בורג, אלא כעל הליך שיקומי שלם. המטרה אינה רק שהשתל ייקלט. המטרה היא לקבל שיניים שאפשר לאכול איתן, לנקות אותן, לתחזק אותן ולשמור עליהן לאורך זמן.
עומדים לפני השתלת שיניים? אל תתחילו מהשתל
אם אתם עומדים לפני טיפול בהשתלות שיניים, ובעיקר אם נאמר לכם שחסרה עצם, אם אתם זקוקים למספר רב של שתלים או לשיקום לסת שלמה, מומלץ להתחיל בבדיקה ובתכנון מקיפים.
תכנון נכון מאפשר להבין מראש מה מצב העצם, היכן נכון למקם את השתלים, איזה סוג שיקום מתאים, כמה שתלים נדרשים, כיצד יחולקו הכוחות, מהם גורמי הסיכון האישיים ומה יהיה צורך לעשות כדי לשמור על התוצאה לאורך השנים.
המטרה אינה לבצע כמה שיותר שתלים. המטרה היא לבצע את הטיפול הנכון ביותר למקרה הספציפי. אפשר לראות תמונות לפני ואחרי ממקרים שטופלו אצלנו.
השורה התחתונה
שתלים דנטליים יכולים להיות פתרון מצוין וארוך טווח, אבל ההצלחה שלהם אינה תלויה רק ברגע שבו השתל מוכנס לעצם. היא מתחילה הרבה לפני הניתוח ונמשכת הרבה אחריו.
שתל טוב הוא לא רק שתל שהושתל טוב. הוא שתל שתוכנן נכון, מוקם נכון, שוקם נכון ומתוחזק נכון לאורך השנים.
אם אתם שוקלים השתלת שיניים, מומלץ לבצע בדיקה מסודרת, לעבור על ה-CT ועל אפשרויות הטיפול, להבין את היתרונות ואת גורמי הסיכון, ורק לאחר מכן לקבל החלטה. נשמח לעשות את זה איתכם בפגישת אבחון, צרו קשר ונתאם מועד.
