שתלים עוזרים לנו להחליף שיניים חסרות ולקבל חיוך יציב ולעיסה טובה יותר. הבעיה היא שלפעמים אנו מאבדים את השיניים כתוצאה ממחלת חניכיים או מעודף עומס של שרירי הלעיסה.
מצבים אלה לא ישתנו גם אחרי שנתקין בפיך שתלים, אותם חיידקים שתקפו את שיניך ינסו לתקוף גם את השתלים החדשים. בהתאם, אנו נדרשים להתאים את ההרגלים שלך למצב החדש, אחרת אתה עשוי לאבד גם את השתלים.
איבוד שיניים כתוצאה ממחלת חניכיים
מחלת חניכיים היא מחלה המבוססת על חיידקים. החיידקים תוקפים את החניכיים, יוצרים בהם דלקות והדלקות גורמות לנסיגה של העצם התומכת בשיניים. כאשר השיניים מאבדות תמיכה של העצם, הן הופכות ניידות, ואז או שהן נופלות לבד או שרופא השיניים עוזר להיפרד מהן. השלמת השיניים החסרות באמצעות שתלים איננה מעלימה את החיידקים מהאזור. אותם חיידקים שתקפו בעבר את החניכיים שסביב השיניים, יתקפו בהמשך את החניכיים שסביב השתלים. דלקת בחניכיים סביב השתלים תוביל למחלה המכונה בלשון מקצועית ׳פרי- אימפלנטיטיס׳ או בעברית: ׳דלקת סובב השתל׳. העצם התומכת בשתל תתחיל לסגת, והתבריג החיצוני של השתל יחשף. החיידקים משתמשים בסליל החשוף כמו מגלשה כדי להגיע למטה עד העצם, וכשהם כה עמוקים, אין לך יכולת לנקות ולסלק אותם משם, מה שרק מחריף את הבעיה.
הפתרון לשתלים שנפגעו על ידי מחלת חניכיים
בראש ובראשונה הפתרון צריך להיות מראש מניעתי. צחצוח טוב של אזור השתלים והשיניים הנותרות, כמו גם שימוש במכשיר ׳סילונית׳ המרחיק פיזית באמצעות זרם מים חזק את החיידקים מהאזור, הם חובה יומיומית לכל מי שיש לו שתלים.
במקרה וכבר אירעה פגיעה, הפתרון העיקרי, אם תופסים את התהליך בשלב מוקדם, הוא ניקוי עמוק של הסליל החשוף של השתל. טיפול זה, שפותח ע"י פרופ' נימקובסקי מאוניברסיטת תל אביב מרחיק את החיידקים הדבוקים לשתל, ומשפר לתקופה מסוימת את הדלקת באזור. מה שמאפשר לגוף להתגבר על מיעוט החיידקים שנותר.
העצם שנספגה לא תתקן את עצמה לבד לצערנו, אולם התהליך שהיה מהיר יאט משמעותית וכישלון השתל ידחה. למקרים בהם נחשף הסליל למספר מ״מ מאורך השתל, ניתן לנסות לבנות מחדש את העצם שנסוגה סביב השתל בתהליך ניתוחי. אין לצערנו 100% הצלחה בתהליך. אולם בהתחשב באלטרנטיבה הבאה בתור, המבוססת על הוצאת השתל, בניית העצם, ואז ביצוע שתל מחדש, הרי שעדיף לנסות ולהציל את השתל הקיים, ולמה?
משום שהתקנת שתל אחר מחייבת גם החלפת השיקום שמעליו, בעוד שהצלת השתל הקיים תשמר את השיקום שמעליו ותחסוך כסף רב.
הפרכה של מיתוס מוטעה
אנשים רבים חושבים שאם עקרו את שיניהם וביצעו השתלת שיניים, הרי שהבעיות נפתרו. וכל זאת משום ששתלים בניגוד לשיניים טבעיות אינן עשויים מחומר חי אלא ממתכת, ולפיכך אין צורך בתחזוקה.
האמת שאין דבר רחוק מהמציאות מאשר מיתוס זה. השתלים אמנם עשויים ממתכת, אולם הם מעוגנים בתוך רקמה חיה, חניכיים ועצם. ללא תחזוקה מתפתחות סביב השתלים מחלות האופייניות לשתלים.
בקיצור, ביצוע שתלים תוך התעלמות מהבעיות שגרמו לך לאבד את השיניים מלכתחילה, היא רק החלפה של בעיות השיניים בבעיות של שתלים. פתרון זמני שעשוי לשרוד מספר שנים, אבל לא פתרון הרמטי לטווח ארוך.
תיקון שתלים שנפגעו על ידי עומס יתר
דמיינו לעצמכם קבלן בניין הבונה גשר על נהר הירדן. הוא מתכנן עמודי תמיכה נאותים שיתמכו במשקל של מספר מכוניות, וכולם מרוצים. עם זאת, לאחר שנים מספר מתברר כי גדוד טנקים עובר על הגשר. מן הסתם הגשר לא תוכנן לעמוד בעומסים כאלה והעמודים עשויים לקרוס. הדימוי אמנם נראה לא קשור לרפואת שיניים, אבל פיזיקה היא פיזיקה, גם היא מתערבבת עם ביולוגיה…
רופא השיניים מתכנן את הגשר (רצף של כתרים מחוברים) שהוא בונה מעל שתלים לעומס נורמלי, אולם לעיתים העומס בפיך הוא הרבה מעבר לממוצע וזאת כתוצאה מפעילות יתר של שרירי הלעיסה.
לרופא השיניים אין כל יכולת למדוד מראש את העומס בפיך. אין מכשיר כזה. שחיקה רבה בשיניים הטבעיות הנותרות טרם ביצוע ההשתלה עשויה לרמז על הבעיה מבעוד מועד, אך לא תמיד.
מה קורה כאשר מגיע אל רופא השיניים אדם ללא שיניים? התשובה היא: הוא פשוט לא יכול לדעת שיש נטייה לעודף עומס. עומס היתר עשוי לגרום לשברים בחרסינה של הכתרים, בברגים הקושרים בין כתרים לשתלים, או אפילו לסדקים בשתלים עצמם. אפילו יצרן השתלים במפעל לא מתכנן אותם לעומסים של מקרי קיצון. העומס המקובל בפה הוא של כחצי טון לסנטימטר מרובע, וזה לא מעט, אבל מה קורה אם השרירים שלך מפעילים טון וחצי, שזה פי 3 מהצפוי? נכון, בעיות.
אחת הבעיות היא נסיגה של העצם התומכת בשתל. הנסיגה אופיינית וצורתה כצורת פעמון או מכתש מעוגל סביב השתל. במקרה זה, גם בנייה של העצם לא תעזור, שכן אם העומס של שרירי הלעיסה על האזור ימשך, גם העצם החדשה תיספג. הפתרון צריך להיות משולב במקרה זה. קודם כל עלינו להחליש את שרירי הלעיסה. לאחר שהוחלשו, נוכל לבנות את העצם מחדש, וזאת בתנאי שהנזק סביב השתל עדין הפיך ולא מוגדר כטוטאל-לוס.
גם אם הוחלט להוציא את השתלים שניזוקו ולהחליפם באחרים, הרי שבלי החלשת השרירים אין טעם לבצע שתלים מחדש. העומס יכריע גם את השתלים הבאים בתור.
החלשת שרירי הלעיסה למניעת עומס על השתלים
החלשת שרירי הלעיסה מבוצעת על ידי הזרקה של חומר המחליש את התכווצותם. מדובר ב ׳בוטוקס׳, כן, אותו חומר המשמש לטיפולי יופי, אם כי במינון שונה. הזרקת בוטוקס לשריר יגרום לעומס שהוא מייצר לרדת לשליש. מכיוון שהבוטוקס מפורק לאט לאט על ידי הגוף, השפעתו מתפוגגת. בהתאם, יש לחזור על הזרקת החומר לאזור אחת ל-3 עד 4 חודשים.
לטיפול התחזוקה המתחייב הנ״ל יש עלות מסוימת, אולם היא זניחה ביחס לעלות של החלפת שתלים והכתרים שמעליהם, או אפילו לעלות של עקירת שיניים טבעיות שנסדקו כתוצאה מהעומס, מה שיחייב ביצוע שתלים נוספים, שוב ושוב. לסיכום, הפתרון לתיקון שתלים שנפגעו מתחיל קודם כל במניעה. מניעה של נוכחות חיידקים ושאריות מזון סביבם, כמו גם הפחתת העומס שמפעילים עליהם שרירי הלעיסה.
במקרה של הפחתה בכמות העצם התומכת בשתלים ניתן לשקול לבצע בניית עצם חדשה סביבם על מנת להצילם, או לשקול הוצאתם וביצוע השתלה חוזרת, תוך התחשבות בסיבות שגרמו לכישלון מלכתחילה.
זכרו, טיפה אחת של מניעה חוסכת ים של בעיות.